• ניסים אמון במרוקו

בעקבות מוסיקת הטראנס האפריקאית

מסעות גילוי והרפתקה

עם יוגה טרוולס וניסים אמון

הקדמה היסטורית:

במאה השביעית סוחרים אירופאים גילו את אפריקה, פוטנציאל אדיר של משאבים ואוצרות טבע אינסופיים, וספינות המסחר שלהם, מלוות בספינות צבא ממשלתיות ובחיילים, כבשו את אפריקה די בקלות. סחורות רבות היו לאפריקה להציע, אך מהר מאוד המוצר העיקרי היו עבדים ממרכז אפריקה.

נתיבי מסחר חדשים נפתחו, ומיליונים של עבדים הוצאו מכפריהם שנשרפו, ונשלחו ליצוא בעזרתם של הסוחרים הערבים ממדינות צפון אפריקה, ובמיוחד ממרוקו, שם היו שווקי העבדים הגדולים ביותר. ספינות אירופאיות שהגיעו לנמלי מרוקו היו קונות עבדים בשוק – גברים, נשים או ילדים, ומוציאות אותם במשלוח ימי אל מקומות רבים בעולם שם היו צריכים כוח עבודה חקלאי זול.

בימי הביניים היה מקובל לשעבד בני אדם, וככל שיש יותר עבדים, כך גבוה יותר היה המעמד החברתי. חלק מהעבדים שהגיעו אל השוק למכירה נקנו על ידי עשירים מקומיים, והם נשארו במרוקו לעבודות משק בית, עזרה בגידול ילדים, טיפול בגמלים וכו’.

כיום אנו יודעים כי היחס לעבדים היה טוב יותר במרוקו בהשוואה לאלה אשר נשלחו מעבר לים. במרוקו היה מותר להם להתחתן, לצאת לחופשות, לצבור רכוש אישי, להקים שושלות של עבדים עם ייחוס, ולשמור על התרבות שלהם. חסרי המזל אשר נשלחו בספינות, חלקם מתו במסע, והשורדים זכו ליחס אכזרי הרבה יותר. במרוקו, בחסות האסלאם הרחמן (יחסית) הם קיבלו יחס הגון יותר.

כאן המקום לומר שחטיפת עבדים, סחר בהם ואפילו הקרבתם לקורבן היו תופעה אפריקאית קדומה הרבה יותר. האירופאים רק גילו את התופעה והרחיבו אותה לרשת הפצה חובקת עולם, כאשר הערבים מצפון אפריקה עזרו להם בנתיבי המסחר, ובנמלי הים המפותחים שלהם.

במשך 1200 שנה סחרו בעבדים באופן חוקי, ויש מקומות בהם יש עדיין עבדים עד היום. בתקופה ארוכה זו התפתחה במרוקו קהילת ה”גנאווה”, שמשמעה “האנשים הכהים”, צאצאים ממדינות שונות במערב אפריקה, שפיתחו מסדר עבדים דתי-רוחני, וסגנון טראנס מוסיקאלי מיוחד.

מסדר רוחני:

במרכז הפולחן של מסדר הגנאווה, שבמובנים רבים מתפקד כאחווה סופית צפון-אפריקאית טיפוסית, עומד הייחוס שלהם אל סידי בלאל אבן רבאח כפטרון הקדוש והאב הקדמון. בלאל היה האדם השחור הראשון שהמיר את דתו לאסלאם, הוא היה עבד שעבר עינויים, ולאחר שהתאסלם הפך לבן לוויה קרוב של הנביא מוחמד ולמואזין הראשון, ומיוחסת לו ברכה אלוהית. טענות לשיוך לשושלת של בלאל ופולחן שלו נפוצות במספר אזורים באפריקה וברחבי עולם, בעיקר אצל קהילות מוסלמיות שמוצאן מאפריקה.

בלאל אינו קבור במרוקו, אך למסדר הגנאווה יש מקום פולחן מרכזי עבורו בעיר הנמל אסווירה, אשר הוקם בשנת 1765 על-ידי הסולטאן מחמד השלישי. העיר אסווירה הייתה נקודה חשובה למסחר של עבדים, ובעבר היו בה פסטיבלים דתיים גדולים.

למרות האימוץ של האסלאם, העבודה הדתית של מסדר הגנאווה נבדלת במידה רבה ממסדרים סופיים אחרים, ובבסיסה עומדת האמונה בישויות על-טבעיות המכונות מְלוכּ, שמסוגלות להיכנס לגופו של האדם וללכוד את נפשו.

טקס הריפוי החשוב של הגנאווה, שמטרתו לתקשר עם הרוחות, נקרא דרדבה (Deredebe). טקסי הדרדבה מתנהלים בלילות, ויכולים להימשך על פני לילה שלם. טקסי הריפוי מתבצעים אחת לתקופה, אך לעתים מוזמנים על פי צורך של איש או אישה מהקהילה כדי להתגבר על בעיה או מחלה,

שלוש קבוצות של מוסיקאים-מרפאים מובילות את הטקסים מובילות בשיתוף פעולה: המוסיקאים-המרפאים מביאים את המשתתפים למצב של טראנס, שהוא מנהג חשוב של המסדר. בכל קבוצה יש מועלם, שהוא ראש הטקס, ששר ומנגן על כלי נגינה בשם גימברי, ישנה אשה בתפקיד המשגיחה על תהליך, מספר בעלי תפקידים שמנגנים על מצילות ברזל וגם רוקדים עם נחשים. בנוסף ישנו מתופף על תוף הנקרא טבל, אשר מקלות התיפוף שלו דקים ומקומרים.

המוסיקה חיונית לטקס הלילי, שהמטרה שלו מושגת על ידי טראנס עם רוחות. היא מאפשרת נטישה של התודעה הרגילה, והמוסיקה מעבירה את הזהות של הרוח לכלל הקבוצה, ומאפשרת חוויה משותפת בקרב המשתתפים הנראים ואילו שאינם נראים, כלומר הישויות העל-טבעיות.

המנגינות שמנגן המועלם על הגימברי הן בבחינת צופן מוסיקלי עבור בני האדם שמחכים לטראנס, ועבור הרוחות שמגיבות לקריאת כלי הנגינה. רפרטואר טקס התקשור בטראנס מורכב מיותר ממאה יצירות מוסיקליות, המקושרות עם פנתיאון הישויות העל-טבעיות של הגנאווה.

טקס גנאווה מסורתי מכיל שבעה חלקים, שכל אחד מהם מייצג שבעה קדושים או רוחות קדמוניות. כל חלק נקשר עם צבע מסוים – לבן, תכלת, כחול, אדום, ירוק, שחור וצהוב, המייצגים מהלכים או מרכיבים מסוימים בטבע ובעולם הרוחות.

החלק הכי חשוב של הטקס מורכב משירה, המלווה בנגינה קצבית ומשתלבת עם ריקוד טראנסי. באמצעות השירה מגיעה רוח מסוימת, שמגיבה לצליל הנכון עבורה ולצבע המועדף עליה. היא יכולה להיכנס אל גוף האדם וכך ניתן לתקשר עמה.

נשים מהוות את מרבית הכוח של הגנאווה. התרפיה שבטראנס ובטקס התקשור מסייעות להן כמי שבאופן היסטורי סבלו מאפליה ומהדרה על רקע מגדרי. הטראנס הוא חוויה טיפולית, שמהווה מרחב להוצאת תסכולים וסבל. את הריקוד הן מבצעות כשהן לובשות גלביות רחבות.  טקס הלילה נמשך עד שנוצר הקשר עם הרוחות הטובות והרוקדות מתנקות ממכאוביהן.

מאז שנות השבעים של המאה העשרים, החל הז’אנר המוסיקלי שיצרו הגנאווה לצבור מעמד תקף ומקובל במוסיקה הפופולארית במרוקו, ומשם נסקה הצלחתו לקהלים שונים בעולם המערבי. להקות שונות החלו משלבות אלמנטים מוסיקליים ותרבותיים של הגנאווה.

שיר GNAWA מודרני:

https://www.youtube.com/watch?v=rnPE_HXmzQA

המשימה:

החל מ-1998, מתקיים מדי שנה בחודש יוני פסטיבל מוזיקלי גדול על טהרת הגנאווה בשם Gnawa World Music Festival ,   בעיר ההיסטורית אסווירה, שהיא גם מרכז דתי חשוב עבור המסדר. הפסטיבל, שהרחיב עם השנים את הסגנון שלו ל”מוסיקת עולם”, מושך אליו קהל רב ממרוקו ומרחבי העולם, שבא לספוג את הצורה החדשה, המודרנית, שקיבלה תרבות צאצאי העבדים.

בפסטיבל נראה מופעים גדולים על הבמות שמציבה העירייה בכיכרות הגדולים, עם מופעי המוסיקה הגנאווית, אך אם יהיה לנו מזל, נשוטט עם ניסים אמון אל תוך סמטאות העיר, ונמצא בחשכת הליל, טקסי תקשור וריקוד של המלוכ, מלווים בנגינה קצבית וטראנס, וניקח חלק של ממש בחוויה אפריקאית של כישוף מעולמות שאנו לא מכירים.

שיר מקסים נוסף עם השפעות צרפתיות:

https://www.youtube.com/watch?v=-YVFv2ZC2Xw&list=RD-YVFv2ZC2Xw&t=187

קישור לטיול הקרוב שלנו למרוקו לפסטיבל הגנאווה עם ניסים אמון

סגירת תפריט