על המשך דרכה של יוגה טרוולס

מאת איל ענבי:

“כבר כתבתי כאן בעבר על איך יוגה טרוולס התחילה (בחצי האי סיני, ולגמרי במקרה:) והתבססה בנוף המקומי, אך הסיפור הלא פחות מעניין הוא איך היא המשיכה.

במשך שלוש שנים, משנת 2002 עד תחילת 2006, ירדתי חודש-חודש עם קבוצת יוגה ופילאטיס לסיני. העסק התייצב יפה, התבססתי כלכלית ומקצועית ומבחינתי היה אפשר להמשיך כך לנצח.

עד ש….

אתם מכירים את זה היטב. “המצב הבטחוני”.

זה התחיל בפיגועים שהיו ב-2004 בטאבה ובראס השטן. אמנם גם שנה אחרי המשיכו הישראלים, ביניהם גם הקבוצות שלי, לרדת לסיני, עד שההסברה וההפחדה הישראלית נתנה את אותותיה והיה ברור שהמצב גמור. העידן של יוגה טרוולס וסיני נגמר.

כבר הייתי על סף לקבל את המצב כמו שהוא ולחפש אופק אחר, עד שידידה שעבדה בחברת נסיעות הציעה: למה לא תעשה סדנאות יוגה בחו”ל?

יוגה טרוולס בחוץ לארץ? ממש לקנות כרטיסי טיסה לאנשים? להתחייב לחברות תעופה? לקחת ריזיקה כזאת גדולה? אני מזכיר שהשנה היא שנת 2006, השמיים פחות פתוחים, ואני רק אדם אחד שעד אז שכר במקסימום אוטובוס מהבימה עד לגבול עם סיני.

אבל לקחתי את עצתה. קניתי כרטיס טיסה אחד לאנטליה, שכרתי רכב והתחלתי בנסיעה ללא מפה וללא אופק על קו החוף הטורקי. ביום הראשון ראיתי ירידה מעניינת מהכביש הראשי לכיוון הים. הדרך הסתעפה, האינסטינקט גבר על ההגיון, וככה הגעתי לצ’יראלי. כעבור חודש יצאה קבוצה ראשונה של יוגה טרוולס לשם.

לפני שבועיים חזרתי מטיול מדהים בבורמה, שכלל 3 מקטעי טיסה בינ”ל ו-3 טיסות פנימיות. חתיכת אופרציה. אני מסתכל על מי שהייתי לפני 13 שנה ועל מי שאני היום ומחייך.”

סגירת תפריט